מהו סוד ההצלחה של אברהם לינקולן? מספרים על לינקולן שהיה אשף ביחסי אנוש, מה הפך את אברהם לינקולן לכל כך מצליח בלהתנהל עם אנשים?
כשהיה בחור מאוד צעיר, לינקולן לא נרתע מלגנות ולבקר. פעם אחת הוא כתב ביקורת נוקבת, שלימדה אותו לקח לכל החיים. הוא הביע ביקורת נוקבת ולעג מעל דפי העיתון לפוליטיקאי בשם ג'יימס שילדס. העיר כולה התפקעה מצחוק על אותו פוליטיקאי. אותו פוליטיקאי שהיה רגיש ובעל גאווה בעצמו, רתח מזעם והזמין את לינקולן הצעיר לדו-קרב חרבות עד מוות. לינקולן לא היה טוב בסייף חרבות, וכמעט בטוח שהיה מפסיד את חייו בדו-קרב הזה. למזלו ברגע האחרון הדו קרב התבטל, בגלל התערבות של אנשים מסוימים. לינקולן למד משהו בעל ערך רב מהמקרה הזה, ודרך ההתנהלות שלו עם אנשים השתנתה לחלוטין. מאז מעולם לא כתב מכתב שהעליב מישהו. הוא מעולם לא דיבר על מישהו באופן מגוחך, וכמעט שאף פעם לא ביקר אף אחד באף סיטואציה. במהלך מלחמת האזרחים חצי מהאומה גינו והביעו ביקורת על הגנרלים שהתקשו בקרבות. לינקולן אמר להם: "אתם לא שופטים, אז אל תשפטו." וכאשר אישתו דיברה בגסות וביקורתיות על אנשי הדרום, לינקולן הגיב: "אל תבקרי אותם. ייתכן מאוד שגם אנחנו בנסיבות אחרות, ובתנאים אחרים, היינו מתנהגים אותו הדבר.
באותה התקופה ללינקולן היו כל התנאים לבקר ולהביע ביקורת – אבל הוא לא עשה את זה.אחד הגנרלים שלו החמיץ הזדמנות חד פעמית לתקוף ולנצח את המלחמה, אבל הוא היסס יותר מדי וההזדמנות חמקה. לינקולן התאכזב מאוד והתרגז. הוא כתב מכתב שבו הביע ביקורת על המקרה, אבל לא שלח מעולם את המכתב לגנרל. המכתב נמצא בביתו של לינקולן לאחר מותו.
לינקולן מעולם לא שלח את מכתב הגינוי, מכיוון שהוא למד מניסיון מר שביקורת חדה וקשה כמעט תמיד חסרת ערך ולא משיגה את התוצאה הרצויה לך. אם כך לשם מה לכתוב מכתב ואחר כך לגנוז אותו? עצם כתיבת המכתב אפשרה לו להרגיש יותר טוב ולהוציא קיטור. אבל זה לעולם לא הזיק לו, מכיוון שהמכתבים הללו לא נשלחו.
הנשיא רוזוולט סיפר שכאשר היה נשיא, שכאשר נתקל בבעיה מסובכת, הוא נהג להישען לאחור על הכורסא שלו ולהתבונן על התמונה הגדולה שעל הקיר. היתה זו תמונת דיוקן של לינקולן, והוא שאל את עצמו: "מה היה עושה לינקולן אילו היה בנעליים שלי? כיצד הוא היה פותר את הבעיה?"
בפעם הבאה שאנחנו מתפתים לנזוף במישהו או לבוא בטענות כלפי מישהו, נשלוף מהכיס שטר של 5 דולר, נסתכל בתמונתו של לינקולן ונשאל: "איך לינקולן היה מתמודד עם הבעיה הזאת?"
כשהיה בחור מאוד צעיר, לינקולן לא נרתע מלגנות ולבקר. פעם אחת הוא כתב ביקורת נוקבת, שלימדה אותו לקח לכל החיים. הוא הביע ביקורת נוקבת ולעג מעל דפי העיתון לפוליטיקאי בשם ג'יימס שילדס. העיר כולה התפקעה מצחוק על אותו פוליטיקאי. אותו פוליטיקאי שהיה רגיש ובעל גאווה בעצמו, רתח מזעם והזמין את לינקולן הצעיר לדו-קרב חרבות עד מוות. לינקולן לא היה טוב בסייף חרבות, וכמעט בטוח שהיה מפסיד את חייו בדו-קרב הזה. למזלו ברגע האחרון הדו קרב התבטל, בגלל התערבות של אנשים מסוימים. לינקולן למד משהו בעל ערך רב מהמקרה הזה, ודרך ההתנהלות שלו עם אנשים השתנתה לחלוטין. מאז מעולם לא כתב מכתב שהעליב מישהו. הוא מעולם לא דיבר על מישהו באופן מגוחך, וכמעט שאף פעם לא ביקר אף אחד באף סיטואציה. במהלך מלחמת האזרחים חצי מהאומה גינו והביעו ביקורת על הגנרלים שהתקשו בקרבות. לינקולן אמר להם: "אתם לא שופטים, אז אל תשפטו." וכאשר אישתו דיברה בגסות וביקורתיות על אנשי הדרום, לינקולן הגיב: "אל תבקרי אותם. ייתכן מאוד שגם אנחנו בנסיבות אחרות, ובתנאים אחרים, היינו מתנהגים אותו הדבר.
באותה התקופה ללינקולן היו כל התנאים לבקר ולהביע ביקורת – אבל הוא לא עשה את זה.אחד הגנרלים שלו החמיץ הזדמנות חד פעמית לתקוף ולנצח את המלחמה, אבל הוא היסס יותר מדי וההזדמנות חמקה. לינקולן התאכזב מאוד והתרגז. הוא כתב מכתב שבו הביע ביקורת על המקרה, אבל לא שלח מעולם את המכתב לגנרל. המכתב נמצא בביתו של לינקולן לאחר מותו.
לינקולן מעולם לא שלח את מכתב הגינוי, מכיוון שהוא למד מניסיון מר שביקורת חדה וקשה כמעט תמיד חסרת ערך ולא משיגה את התוצאה הרצויה לך. אם כך לשם מה לכתוב מכתב ואחר כך לגנוז אותו? עצם כתיבת המכתב אפשרה לו להרגיש יותר טוב ולהוציא קיטור. אבל זה לעולם לא הזיק לו, מכיוון שהמכתבים הללו לא נשלחו.
הנשיא רוזוולט סיפר שכאשר היה נשיא, שכאשר נתקל בבעיה מסובכת, הוא נהג להישען לאחור על הכורסא שלו ולהתבונן על התמונה הגדולה שעל הקיר. היתה זו תמונת דיוקן של לינקולן, והוא שאל את עצמו: "מה היה עושה לינקולן אילו היה בנעליים שלי? כיצד הוא היה פותר את הבעיה?"
בפעם הבאה שאנחנו מתפתים לנזוף במישהו או לבוא בטענות כלפי מישהו, נשלוף מהכיס שטר של 5 דולר, נסתכל בתמונתו של לינקולן ונשאל: "איך לינקולן היה מתמודד עם הבעיה הזאת?"
